<h1>שו"ת בעלי התוספות הלכ' מקואות סימן קכ"ה</h1>
<h2>דף ד.</h2>
והאי דמים שאובים פוסלין את המקוה היינו דוקא במקוה חסר אבל במקוה שלם אפי' כל מים שאובין שבעולם אין פוסלין אותו כדתנן במס' מקואות [פ"ו מ"ג] שלשה מקואות בזה עשרים ובזה עשרים ובזה מים שאובין כמו כן כ' מן הצד ירדו ג' וטבלו בהן ונתערבו המקואות טהורין [והטובלין טהורין] היה שאוב באמצע וירדו ג' וטבלו בהן במקואות [המקואות] כמו שהן והטובלין כמותן פי' עודן בטומאתן. וטעמא דרישא דטהורין שנתערבו המים שהיו בשני המקואות הכשירים משעה שנכנסו השנים לטבול בהן והוו להו מקוה שלם, וכיון שנעשה המקוה שלם על ידי תערובתן כי הדר אתי מקוה שלישי השאוב אינו פוסלו אלא הוא עצמו נעשה כשר לטהר השלישי שטבל בו, ודוקא שאוב מן הצד, דנוכל לומר תחלה נתערבו הכשרים ביחד לפי שהן סמוכין, אבל בסיפא דשאוב באמצע שנתערבו המכונסים הכשרים עם השאוב תחלה קודם שנתערבו הכשרים לבדם שם ודאי השאוב פסול אע"פ שאחר כך מתערב עמהם, ועוד יש להביא ראיה מכמה משניות דקתני התם פ"ב [מ"ה] מקוה שיש בו ג' גומות של לוג לוג (מים) מים שאובין אם ידוע שנפלו לתוכו מ' סאה כשרין עד שלא הגיע לגומא שלישית כשר ואם לאו פסול, משמע כיון שהיה שלם עד שלא הגיע לגומא שלישית שוב אין שלשת לוגין מים שאובין פוסלין אותו, ועוד תנן [פ"ד מ"ד] מים שאובין ומי גשמים שהן מתערבין ובאין עד מעלות המערה אם רוב מן הכשר כשר ואם רוב מן הפסול פסול, מחצה על מחצה פסול אימתי בזמן שמתערבין עד שלא יגיעו למקוה היו מקלחין בתוך המים אם ידוע שנפל לתוכו מ' סאה ממים כשירים עד שלא ירדו לתוכו ג' לוגין מים שאובין כשר ואם לאו פסול, ועוד תנן (פ"ד) [פ"ו מ"ח] היה בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן בעליון עד שירדו מים לתחתון מ' סאה, משמע מההיא אע"פ שרוב מים שאובין, אינו נפסל כיון שהיה שלם, דהא [אי] איפשר שלא יתן לתוכו כשממלא בכתף יותר ממ' סאה, ועוד תנן פ"ז [מ"ג] נפל לתוכו יין ומוהל ושינו את מראיו פסול כיצד יעשה ימתין עד שירדו גשמים ויחזרו מראיהן למראה מים, היו בו מ' סאה ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שיחזרו מראיהן למראה מים, ותניא נמי בתוספתא דמקואות פ"ב [ה"ב] אחד שיש בו מ' סאה ואחד שאין בו מ' סאה ונפלו ג' לוגין מים שאובין לאחד מהם אומר אני לתוך של מ' סאה נפלו, אחד שאוב ואחד כשר אומר לתוך שאוב נפל, ובלא ראיה סברא הוא כן דהא בהשקה נעשו זרעים ליטהר מטומאתן וה"ה להטביל בהן, ומשנה דמייתי' בהערל [פ"ב ע"ב] נטל סאה ונתן סאה כשר עד רובו אבל טפי לא, מוקי לה ר"ת במי פירות ומי פירות תנן במס' מקואות פ"ז [מ"ב] כיצד פוסלין ולא מעלין וכו', אבל שאר משקין ומי פירות כו', היו בה מ' סאה (כמו) [מי גשמים] נטל סאה ונתן סאה כשר, אבל מים נטל סאה ונתן [לעולם] כשר דקמא קמא זרוע הוא. ולא מיבעי משקין שהוערבו שהוכשרו בתערובתן להטביל בהן אלא אפי' משקין הבאין דרך הנקב כשפופרת הנוד שאין מעורבין על המקוה נראה דכשרין להטביל בהן לגמרי (מדתני') [מדמהני] להו זריעתו להיות כמקוה עצמו דסברא הוא כדפרי' כיון דמטעם זריעה טהורין כדמוכח פ' כל שעה [פסחים ל"ד ע"ב] וההיא דלעיל שהבאתי מג' מקואות מוכח כן דמועלת טבילה לשלישי שטובל בשאוב כשהוא מן הצד, אע"פ שאין מי מקוה המכונס נכנסים בתוך מקוה השאוב שהוא טובל, אלא שמתערבין מבחוץ כשהמים עולין. עוד ראיה מדאמר' פ' חומר בקודש [חגיגה כ"ב ע"א] מטבילין כלי בתוך כלי שיש בפיו כשפופרת הנוד אפי' כשהחיצון טהור הוא, דליכ' למימר מיגו דסלקא טבילה לגויה מנא ברא, וטעמא הוא משום דאע"ג דשאובין נינהו כיון דמחוברין נינהו מטבילין בהן, ועוד מדתנן פ"ו דמקואות [מ"ה] שמטבילין בשדה תבה ומגדל שבים שהן (שאובין) [נקובין] כשפופרת הנוד, ואיכא לדחויינהו הנך תרתי ולמימ' דהיינו משום דלא נתלשו ונשאבו לגמרי מעולם שכל שעה מחוברין למקוה, מ"מ יש להביא ראיה מדתנן בביצה [י"ח ע"ב] ומטבילין כלי אגב מימיו לטהרו דסתם השקת מים בלא תערובת למקוה ואפי' הכי סלקא לה טבילה לגויה דמנא וש"מ דבלא תערובת למקוה הוא כיון (דומשקין) [דמושקין]. וכן משמע בתוספת' גממיות על פי המקוה [פ"ה ה"ח] דקתני היו בה מ' סאה ונפל לתוכו יין ונשתנו מראיו של חציו הטובל בין במקום המים בין במקום היין כאילו לא נפלו היה שאוב והשיקן והשיק במקום היין והוזה לא טהר השיק במקום המים מקום המים טהר מקום היין לא טהר ומשמ' מקום מים (לעיין) [לענין] לטבול בתוכו דאי טהר מטומאתו קאמר לא הוה ליה מימ' היה שאוב אלא היה טמא, והשתא ההיא דמכות פ"ק [ד' ע"א] דאמר רב יהוד' אמר רב חבית מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה קשיא אמאי כיון דמושקין הן בים יהו טהורין הטובל בהן, ולמאי דגר"ת התם יין אתו שפיר וגרס' נכונה היא תדע מדקתני התם וכן ככר של תרומה שנפלה לשם ואי(ן) במים מיירי היכי איטמא מחמ' הטובל הא ודאי לענין טומאה מהניא השקה ובתוספת' גר' בה יין וכן נר' לגרוס יין במילתיה דרב יהוד'.
ומי' קשי' מדאמ' בירושלמי דפ' אמר להם הממונה [ה"ח] גבי ים שעשה שלמה [עי' תוד"ה בים פסחים ק"ט ע"ב] ר' שמעון בן ביסנא בש"ר אחא הים היה בית הטבילה לכהנים והים היה לרחצה הכהנים בו, ולאו כלי הוא בתמי' ומשני כההי' דמר ר' יהושע בן לוי אמת המים מושכת לו מעין עיטם והיו רגלי השוורים פתוחים כרימונים, משמע דמוציא רימון היה בו כדי להוציאו מתורת כלי שאם היה כלי לא היה ראוי לטבול בו אמאי והא מושקין הן נינהו, ומפר"ת ור"ץ דמוציא רימון תקנו לאו לאפוקי מתורת כלי אלא כדי שיבואו המים בשפע דלהשקה אפי' כשפופרת הנוד סגי שדרך הנקבים באין המים לים מעין עיטם ועולין לים על ידי אומנות, והמקשה לא היה יודע שהיו מחוברין, ואין לומר דהכי פריך כיון דכלי הוא מיטמא ומטמא הטובלין בו, שהרי הטמאין לא היו נכנסין בו לטבול מפני טומאת מקדש אלא הכהנים הרוצין לעבוד טובלי' שם כשהיו צריכים הכהנים לעבודה. עוד יש לחלק נהי דבשידה תיבה ומגדל שבתוך הים סגי בכשפופרת הנוד, אבל גבי ים שעשה שלמה המים באין לו מצד אחר בעי' מוציא רימון, ומי' לא נהיר' כיון דלא מישתמיט תנא במס' מקואות למיתני האי חילוק לא מיסתבר לחלק כלל.
עוד קשה מהא דתנן במס' מקואות פ"ג [מ"ג] בור שהוא מלא שאובין והאמה נכנסת ויוצאת הימנו לעולם הוא בפסולו עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים שלשת לוגין, ותנן נמי התם [פ"ה מ"א] מעין שהעבירו על גבי שוקת לעולם הוא בפסולו וכו', וי"ל דהתם בשלא היו מי האמה מ' סאה קודם נשיקה למי הבור דכיון דליכא מ' סאה לא מכשרי בהשקתו לשאובין לטבילת אדם שאע"פ שהמעיין מטהר בכל שהו והמקוה בארבעים סאה לטבילת אדם מיהא אפי' מעין במ' סאה כדאמר בפ' חומר בקודש [כ"ב ע"א] דהא ארעא חלחולי מחלחלה ובענ' מ' סאה במקום אחד, ולהכי לא מהני מי האמה להכשיר מי הבור לטביל' אדם בהשקתו כיון דבדידהו גופייהו ליכ' שיעור טבילת אדם ובתוספ' דמס' מקואות פ' טבלה (שכתבה) [שנתנה] [פ"ד ה"ה], תני מעיין היוצא לתלמי ומן התלמי לברכה (ראשונה) [ראשונים] ראשו' הרי אילו פסולי' מפני שהן שאובי', ומשמ' משם שנעשין שאוב' כשבאין דרך הכלי ומטמא שהתלמי הוא כלי ובשביל שאין בו מ' סאה קודם שיכנסו בכלי דאין מועיל חיבורו שלא לצאת מדין מעין, אבל סוף הבריית' לא ידע ר"ץ דקתני כיצד הוא עושה נוקבו מעין (וקטבלו) [זקנו כל] שהו ונמצאו מים מועטין מטהרין את המרובים שאם ר"ל שעל ידי נקב כל שהו כמו כונס משקה יצא מתורת כלי והמים הבאין מהמעיין לבריכה דרך לו מטהרי' את הבריכה מכיון שניקב ואין עוד המים נעשים שאובי' על ידו ואע"פ שאין במעיין מ' סאה קודם שיכנסו לתלמי א"כ קשי' ההי' דבור שהוא מלא מים שאובין דפרשינן שאין השקה לאמה מועלת להן לפי שלא היו עדיין באמה מ' סאה, וי"ל דודאי (אינו) [אין] מן המעיין לתלמי מ' סאה אבל מן המעיין לבריכה איכא שפיר מ' סאה הילכ' כשנוקב התלמי כל שהו שנתבטל מתורת כלי נטהרים מי הבריכ' שהן של שאובי' אפי' יש בהן אלף סאין על ידי השקה במים המועטין שמן (המים) [המעין] לבריכ' שאין בהן אלא מ' סאה.
